הסיפור של זהבה

יול 27, 2012 | סיפורים | אפס תגובות

לכבוד קרן החירום לסיוע לנפגעות סרטן השד בישראל:

כשהתקבלה הבשורה הקשה שחליתי במחלה, הרגשתי תחושת חורבן. הרגשתי איך ברגע אחד עולמי חרב, ביתי חרב, וגופי חרב. הרגשתי איך החול בשעון החול של חיי מתחיל לאזול.

אחרי ההלם הראשון, התחילו לחלחל אל ליבי מילות העידוד שקיבלתי מסובביי. הבנתי שיש תקווה ,עלי לצאת למלחמה קשה שבה אני חייבת לנצח!

כך יצאתי מהיאוש ומצאתי תקווה. קיבלתי את תוכנית הטיפולים,את הדרך שלי לצאת למלחמה. תכנית קשה, כואבת וארוכה, אך ידעתי שאני חייבת לצאת לדרך.

אך בהביטי אל התוכנית ראיתי שמלחמה זו עולה כסף – והמון כסף! ואני הרי מתקיימת מקצבה זעירה, ומאין אביא את הכסף הנדרש למלחמה זו על חיי?! מאין אביא את הכסף לנסיעות לתרופות? מאין?!

הרמתי עיני לשמים, ואמרתי בתחינה: “ריבונו של עולם, נתת לי מחלה, נתת לי גם כוח להילחם בה. עזור לי!!!”

אז הגעתם אתם, ארגון נפלא,כשליחים נאמנים של ה’ והענקתם לי סכום כסף, קרן אור בחשיכה, סכום מכובד שהספיק לי להתחיל, סכום שנתן לי תקווה שהנה גם את אמצעי לצאת למלחמה יש לי, וה’ יעזור לי.

ובאמת אספתי את כל כוחות הנפש שלי, יצאתי למלחמה הגדולה על חיי, ולחמתי. והנה עכשיו אני צועדת את צעדי הניצחון הראשונים בהרגשה  שחיי ניתנו מחדש, קיבלתי עוד הזדמנות.

אך לא, לא אוכל לשכוח שאת הדחיפה הראשונה, את הצעד הראשון, ונתתם לי אתם.

ארגון קרן החרום לסיוע לנפגעות סרטן השד בישראל, בתמיכתכם הכספית הענקתם לי צעד ראשון לניצחון. אני מודה לכם מקרב לב. לא אשכח זאת לעולם. “כל המציל נפש אחת מישראל כאילו הציל עולם מלא.”

בהערכה ובהוקרה, זהבה

0 תגובות

שלח תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *