את השאלה הזו שואלים אותנו כל הזמן. האם מענק חד פעמי של לימונדה ישראל באמת עוזר? חלק מהפונות אלינו נעולות במעגלי עוני של שנים. האם אפשר באמת להעריך עד כמה המענק הצנוע שלנו יכול להשפיע על מצבם הכלכלי של הפונות אלינו?
מחקר שפורסם ב-2020 חקר את תחושות המצוקה של חולות סרטן שד שקיבלו סיוע כספי לטווח קצר (כמו מענק לימונדה חשראל), לצד תמיכה רגשית ולווי מארגון קהילתי במהלך הטיפול.
מקבלי שירותים אלו התבקשו להעריך את תחושתם על מצבם הכלכלי והנטל לפני, במהלך ואחרי האבחון והטיפול.
התוצאות היו מעניינות, אם כי לא מפתיעות. הנשאלים דיווחו כי הם חשים שמצבם הכלכלי הורע משמעותית לאחר האבחון לעומת מצבם לפני האבחון. המצוקה הכלכלית הקשה ביותר הייתה במהלך טיפולי הסרטן, והקלה ביותר לפני הטיפול. אבל תחושות המצוקה הכלכליות אכן נשארו גבוהות גם לאחר הטיפול. במידה מסוימת, תופעה זו מובנת לאור חוסר הוודאות המלווה את חולי הסרטן וממשיך ללוות את המחלימים זמן רב לאחר מכן.
התוצאות הוכיחו קורלציה מובהקת בין אלה שדיווחו על תחושת מצוקה גבוהה יותר לאחר הטיפול לבין אלה שדיווחו על חוסר תמיכה חברתית במהלך הטיפול. המשמעות היא שרובם חשו שקבלת סיוע כספי אכן שיפר את איכות חייהם וגרם להם לשלוט בקבלת החלטות כלכליות. מחלימים מסרטן השד שדיווחו על תמיכה חברתית נמוכה במהלך הטיפול דיווחו על מצוקה כלכלית גבוהה יותר לאחר הטיפול.
מחקר זה התייחס לחולות סרטן השד בארצות הברית, שם העלות הגבוהה של טיפולים רפואיים מהווה פקטור מהותי במשוואת הרעילות הכלכלית. למרבה המזל מערכת הבריאות הציבורית בישראל משנה לחלוטין משוואה זו.
לכן, השאלה אם אנחנו באמת משפיעים בישראל היא מעט שונה. אלו שזכאיות למענקי לימונדה ישראל סובלות ממצוקה כלכלית אמיתית, הנובעת ישירות מתופעות הלוואי הכלכליות של מחלתם. כגון היכולת לשלם שכר דירה או משכנתא, חשבונות חשמל, כלכלה, עלויות נסיעה לבית חולים וטיפול נוסף בילדים בזמן הטיפולים. ב"ה, לא בגלל שהן צריכות לבחור בין תשלום הוצאות לתרופות או לאוכל. אלא כי פשוט לא היה מספיק לאוכל. במקרים אלו אנחנו באים ועוזרים עד שיוכלו לחזור ולעמוד על הרגליים.
אז כדי לענות על השאלה האם אנחנו באמת עוזרים? התשובה היא כן. כל טיפה עוזרת.