תוכנית פופולרית ב-Apple TV מציגה את האנטי-גיבור, טד לאסו, מאמן כדורגל אומלל, שאומר:
"בשבילי, הצלחה לא קשורה לניצחונות או להפסדים. הצלחה זה לעזור לצעירים האלה להתפתח לגרסאות הטובות ביותר של עצמם – על המגרש ומחוצה לו".
אני חוששת שהפכנו לחברה שמגדירה הצלחה בצורה מצומצמת. וכתוצאה מכך אנו בסיכון לאבד משהו אצילי וחשוב בדרך.
בשנת 2011, בגיל 50, ייסדתי עמותת צדקה. לא תכננתי לעשות את זה, אבל החיים זרקו לי כמה לימונים (סרטן השד) אז חישבתי מסלול מחדש והכנתי לימונדה – לימונדה ישראל (www.lemonadefund.org), עמותת צדקה שנותנת תמיכת חירום כספית לחולי סרטן שד נזקקים, בזמן הטיפולים. כי ראיתי כמה זה מפחיד להיות חולה מאוד. התמזל מזלי להיות במצב כלכלי יציב, אבל איך עוברים את זה אם לא? כולנו מאבדים זמן מהעבודה כשאנו בטיפולים. אבל לא כולם יכולים לשרוד את החוויה הקשה וגם להאכיל את משפחתם או לשלם שכר דירה בד בבד.
הגיחה הקטנה הזו לעולם הפילנתרופי הפכה במהלך השנים, לחבל הצלה עבור חולי סרטן שד רבים בישראל. נשים שמפרנסות משקי בית לבד כבר לא חוששות לגורלן הכלכלי בעקבות מחלה קשה, בידיעה שיש רשת ביטחון שתשא אותן בתקופה החשוכה. זוהי צדקה אמיתית, שתומכת באנשים עד שהם (בתקווה) יתאוששו ויחזרו לעבודה סדירה.
עם זאת, היום מדברים יותר ויותר על נתינה שממקסמת אימפקט. אנשים רוצים לשנות, ולא לחלק נדבות. פילנתרופיית האימפקט נחשבת למתן צדקה היוצרת שינויים מהותיים בתשתיות של החברה כולה. אם אתה נותן לאדם דג, הוא אוכל היום; אם מלמדים אדם לדוג, הוא יוכל לאכול כל החיים.
נחמד מאוד. אבל מה עם האנשים שלא יכולים לדוג מכיוון שהם בטיפול כימותרפי? או שהם פשוט עניים מדי כרגע בגלל מזל רע. זה קורה, וזה יכול לקרות לכל אחד מאיתנו. האם עלינו להתעלם מעמותות צדקה שפשוט דואגות לעניים? האם עלינו להפסיק לממן צרכים מיידיים כמו מזון, טיפול רפואי ומחייה, רק בכדי להביא אימפקט לטווח ארוך?
אם נפנה גב לצורך לתת מענה לצרכים מיידיים, אנו הופכים את העיקרון של צדקה לעסק שיש בו רק ניצחונות והפסדים לטווח ארוך. אנחנו נאבד את היכולת לראות את האחים שלנו, האחיות שלנו, השכנים שלנו, כי אנחנו נתמקד רק בטבלאות התקדמות ומדדי KPI. בעולם שנמצא במירוץ להגדיל את הפרודוקטיביות, אנו מצפים שגם החמלה שלנו תהיה פרודוקטיבית.
זו טעות. נתינה לאימפקט היא חשובה. חשובה מאד. יש בכוחה להפוך את עולמנו למקום טוב יותר. ויש לעודד אותה. אבל לא על חשבון נתינה מתוך חמלה. באופן מציאותי, העוני תמיד יהיה איתנו. אבל אסור לנו להסיט את מבטנו מהצורך המיידי לעזור: בעת רעב, חולי או למחוסרי בית. לתת לעניים זה פשוט משהו שאנחנו חייבים לעשות לפעמים. גם אם לא נשנה את האנשים, או הנסיבות, שאליהם מופנית העזרה. יש לתת לאותם אנשים כי הם בני אדם, והם צריכים אותנו באותו הרגע.
בתחילת כהונתו, אמר הנשיא לשעבר של ארה"ב פרנקלין דלאנו רוזוולט:
"מבחן ההתקדמות שלנו אינו האם אנו מוסיפים יותר לשפע של אלה שיש להם בשפע; אלא האם אנחנו מספקים מספיק עבור אלה שאין להם מספיק."
בתקופה שבה אנו הופכים ליותר ויותר מקוטבים, חשוב לא לאבד את האנושיות שלנו. כולנו צריכים להמשיך לתרום לעמותות צדקה שפועלות הן לאימפקט והן מתוך חמלה.
כפי שטד לאסו אמר בחוכמה:
"לעשות את הדבר הצודק הוא אף פעם לא הדבר הלא נכון."