הודות לגיא תבורי ויוזמת ALL.CAN-Israel, השתתפנו במושב מיוחד של ועדת הבריאות של הכנסת בנושא אתגרי סגירת פערים למתן שירותים אונקולוגיים איכותיים בפריפריה. המושב התקיים במסגרת כנס ALL.CAN-Israel לציון יום הסרטן העולמי 2025 שנערך במשכן הכנסת.
בעוד פרוטוקולים והקלטות של ישיבות ועדות נגישים בקלות מארכיון הכנסת, היה משהו מיוחד בהשתתפות במושב בנושא זה באופן אישי כנציגי לימונדה ישראל.
נכחו כמה חברי כנסת שייצגו את הבוחרים המושפעים ביותר מאי השוויון באזורי הפריפריה.. כאב לשמוע את ביטויי התסכול והדאגה הכנה שלהם. הדברים הבולטים ביותר, ואולי החשובים ביותר, במעמד זה, היו התוכן שהובא לפנינו מנציגי קבוצות העבודה הממונים מטעם משרד הבריאות על פתרונות ברי קיימא לסגירת פערים באזורים מוחלשים. פרופ' עידו וולף, מנהל המערך האונקולוגי בבי"ח סוראסקי בתל אביב, וד"ר חנה שרודר, מנהלת אגף לתכנון מדיניות במשרד הבריאות, הציגו נתונים מעבודתם למיפוי הצרכים ברחבי הארץ ואת המלצותיהם על מנת לתת מענה לצרכים אלו.
פרופ' וולף תיאר את האבולוציה של הטיפול האונקולוגי מדיסציפלינה ממוקדת לדיסציפלינה רב-תחומית רחבה, הוא המחיש זאת בנתון מדהים: 59% מכלל הטיפולים בסרטן מטופלים בארבעה בתי חולים במרכז הארץ. הכל ברדיוס גיאוגרפי קטן: סוראסקי (איכלוב), בילינסון, שיבא ורמב"ם. במרכזים אלה מטפלים צוות רב תחומי של מנתחים אונקולוגים, אונקולוגים ומומחים נוספים. זה הוא המודל המומלץ, ע"מ להפיק את מיטב התועלת מטיפול ואכן היחידה, ליישם פרוטוקולי טיפול עדכניים, דורשים מומחיות לא רק באונקולגיה קלאסית, אלא גם באימונולוגיה, רפואה פנימית, כירורגיה, אנדוקרינולוגיה, פריון ועוד ועוד.
הרופאים מבינים את הצורך הזה. וכפי שהמספרים מראים, כך גם החולים. הרוב המכריע של החולים מהפריפריה בישראל בוחרים לנסוע למרכז הארץ. למרות העומס הכלכלי והחברתי שהדבר מטיל עליהם ועל משפחותיהם.
האם המרכזים הרפואיים בפריפריה בישראל אינם רוצים לספק טיפול בסטנדרט זה? ברור שהם רוצים. אך אין להם את המומחיות הרוחבית הדרושה.
לטפל בכך באמצעות "פתרונות" חד-ממדיים, כגון יותר כסף, יותר ציוד, תחבורה ציבורית יותר טובה, וכד' אינו מספק. זה רק חלק קטן מהמשוואה. הסתכלות חד-ממדית כזו היא אכן שורש הבעיה.
"אחדות הדאגה" הורגשה בחדר הוועדה. אבל לפי ההערות, והדרישות לעוד ועוד (מהכל) לצד הרקורד המאכזב לאורך שנים של כישלון מדיניות בריאות בפריפריה, כל אלא אינם נותנים תחושה טובה להרגשה שיש "אחדות סביב פתרון". כי כפי שפרופ' וולף הסביר בצורה כה רהוטה: זו לא בעיה שפתרונה טמון רק בכסף נוסף. גם יותר תקנים או עוד אוטובוסים ורכבות וחניה בתחנות הרכבת לא יתנו את המענה הרצוי!
הפתרון דורש חיפוש דרכים משולבות לחלוקת והקצאת המשאבים היקרים של המרכזים הרב-תחומיים ברחבי הארץ כולה. בשביל להניע שיתוף פעולה שיביא את המומחיות הרב-תחומית שנמצאת בבתי החולים שבמרכז לחדרי הטיפולים בצפון ובדרום נדרשים פתרונות מחוץ לקופסה, לא פעולות פופוליסטיות. העבודה שעושה אגף התכנון והאסטרטגיה למיפוי משאבים אלו היא חיונית. אבל הקרב האמיתי יהיה במציאת קונצנזוס על מנת ליישם את המלצותיהם. קונצנזוס שיתעלה מעל פוליטיקה, אגו ופופוליזם.
זו "אחדות סביב פתרון" אליה שואפת לימונדה ישראל, וכל כך הרבה עמותות אחרות בקהילת ALL.CAN. שהשירותים שלנו יהפכו פחות חיוניים לבריאותם ולרווחתם של רבים כל כך.
