לפני שלוש-עשרה שנה, בשבוע הזה של צום ט' באב, אובחנתי עם סרטן השד. במהלך בדיקת ממוגרפיה שגרתית. זה הגיע משום מקום… ללא גורמי סיכון, ללא היסטוריה משפחתית – לומר שהייתי בהלם זה לשון המעטה.
ופתאום מצאתי את עצמי בעולם של מחלה, בדידות ופחד. תודה לאל, זכיתי לטיפול ותמיכה ואני בראיה, וכעת מצפה ללידת הנכדים הראשונים שלנו. אין לי מילים להביע את הכרת הטוב ועל כל הברכות לאורך הדרך.
בשנים 2010/2011, בחדרי המתנה ובבתי חולים, שמתי לב לסבל שלפני כן היה בלתי נראה לי לעין.
-
- ראיתי אישה במרכז לבריאות השד שהייתה מלוכלכת, ובעלת ריח כה רע עד שאף אחד לא הסכים לשבת לידה. התברר שהיא הייתה מצוקה כלכלית בעקבות המחלה עד כדי כך שלא יכלה לרכוש מכונת כביסה, ובגדיה הדיפו ריח נוראה.
- התחלתי לשמוע סיפורים על אמהות חד-הוריות, נשים מבוגרות, משפחות צעירות… שלא יכלו לעמוד בעלויות הנוספות, הלא-רפואיות, של סרטן השד.
- ראיתי נשים עם סרטן שד בשלב 4 שעמדו בפני פינוי מבתיהן ואחרות שוויתרו על טיפול כי לא יכלו לעמוד בעלויות הנוספות בטיפול הילדים.
- ראיתי כמה יקר זה להיות חולה. ולא יכולתי לדמיין איך אנשים עניים מתמודדים. מסתבר שרובם פשוט לא יכולים.
באוגוסט 2011, עמותת לימונדה ישראל נוסדה בחצר האחורית שלי. עם קבוצה קטנה של חברים וחברות, שכנים ושכנות, בשנה שלאחר אותה הממוגרפיה הגורלית. גייסנו כסף, יצרנו מערכת לבדיקת מצבם הכספי של חולי סרטן השד במצוקה כלכלית, והענקנו את המענקים הראשונים בספטמבר באותה השנה למטופלות בבית החולים מאיר בכפר סבא.
מאז, לימונדה ישראל התרחבה לכל פינה בארץ, ועוזרת אלפי חולות סרטן עם מענקי חירום חד-פעמיים. הפכנו לרשת הביטחון לחולות סרטן שד נזקקות, קרן החירום היחיד בארץ לסרטן השד.
13 שנים אחרי. אנחנו עדיין לא שכרנו משרדים. הצוות והמתנדבים המסורים עובדים מהבית. שמרנו על תשתית יעילה ורזה כדי שהתרומות יוכלו לעבור ישירות מידי התורמים לידי הנזקקות.
מאז ה-7 באוקטובר, לימונדה ישראל הגבירה את פעילותה, ונתנה "מענקי מלחמה" נוספים, והגיבה לצרכים הדחופים של חולות סרטן אשר:
-
- פונו מבתיהן, ועברו רחוק ממרכזי הרפואים והטיפול.
- איבדו תמיכה משפחתית קריטית בשל מרחק, שירות צבאי או, לצערנו, מוות ושכול
- פשטו את הרגל או איבדו מקומות עבודה בגלל המלחמה
- נדרשו עזרה נוספת בגלל טראומה
אנו נציין את צום תשעה באב בשבוע הבא. שהיה, לפי המסורת, היום העצוב ביותר בלוח השנה היהודית. לצערנו יש לנו יום חדש להוסיף לרשימת הימים העצובים. אבל אנחנו עם בעל חוסן וכוח. אנחנו נבנה מחדש, נרקוד ונצחק בשמחתו של תורה שוב. זה מי שאנחנו.
תשעה באב הוא במקרה גם יום השנה לאבחון סרטן השד שלי, ועם כל שנה שחולפת, אני רואה איך העם שלנו יכול להפוך יום עצוב ושחור לימים של עשייה טובה, חיים וברכה. להפוך לימונים ללימונדה.
שנזכה להיות חזקים ומאוחדים כפי שמעולם לא היינו.
תודה,
שרי