האביב בישראל מלא בחגים ואירועים – דתיים ולאומיים כאחד. רמדאן, פסחא ופסח. יום השואה, יום הזיכרון לחללי צה"ל ונפגעי פעולות איבה ומיד לאחריו יום העצמאות. כל החגים והאירועים האלו מתרחשים במהלך תקופה של פחות מארבע שבועות.
היכולת לשלב חגיגה עם צער הוא אתגר אדיר. רבים חשבו, דנו וכתבו על הדיסוננס הקוגניטיבי האולטימטיבי הזה של לשמוח ולהתאבל גם יחד.
במיוחד עכשיו – באביב 2024. בארצנו הקטנה אין ישראלי שלא כואב את האובדן וההלם של כל כך הרבה קברים טריים. כל ישראלי מפחד ודואג למישהו… בין אם מדובר בבניו ובנותיו-החיילים האהובים, או בני דודים עקורים, או חברים שמצויים בטראומה.
אז מה עושים?
גם כאשר הימים אפלים, אנו יכולים לאמץ את התקווה.
בלימונדה ישראל אנו יודעים זאת היטב. התפקיד החשוב של התקווה בריפוי, ידוע למדע מזה זמן רב. מחקרים קושרים בין תקווה לבריאות הגוף והנפש. ישנן אינדיקציות לכך שתקווה עשויה לחזות אריכות ימים אצל חולי סרטן. יש גם חוקרים ששוקלים להכניס מדידות תקווה במחקרים קליניים על יעילותם של טיפולים אונקולוגיים חדשים.
כפי שהרב רוס שולקס כתב על שמחת החג בעת טרגדיה לאומית ואבל, יש לנו את היכולת להפוך את הדיסוננס הקוגניטיבי האולטימטיבי לקונסוננס קוגניטיבי בר קיימא. במילים אחרות, התקווה טמונה ביכולת שלנו להחזיק שתי אמיתות בו זמנית, ולאזן רגשות מנוגדים במוחנו ובלבבנו. זה אולי לא קל. זה יכול אפילו להיות לא נוח. אבל התקווה היא תגובה מציאותית לשמחה כאב צער או לאבל הקיימים בחיינו; ומניעה אותנו להפוך אותם לחלק בלתי נפרד מהתגובה שלנו.
ראינו שלמרות הקשיים, ההקרבות, המחיר הכבד והפחד, אנו מתאחדים כעם, כאומה וכמשפחות, לעשות מעשה ולפעול למען עתיד טוב יותר.
כאשר דווח על ירידה של 25% בבדיקות לאבחון מוקדם לגילוי סרטן מאז תחילת המלחמה, "חמ"ל" אזרחי נכנס לפעולה וסיפק הצלה כדי להביא משפחות שפונו לבדיקות רפואיות. המרכז לתמיכה בסרטן 'בית אורנית' פתח את שעריו כדי לספק דיור למשפחות של חולי הסרטן. מענקי המלחמה המיוחדים של לימונדה ישראל העניקו סיוע מיידי על מנת לאפשר לחולי סרטן (שאולי פונו או איבדו את מערכות התמיכה שלהם) להמשיך בטיפולים.
כך אנו בישראל שורדים את הדיסוננס של אביב 2024. עם תקווה לשלום לכל האנשים באזורנו וציפייה לעוד הרבה עונות קיץ עם שמש, שמחה ובטחון. אנחנו עם שבוחר בחיים, עם שעוד לא אבדה תקוותו.