עושר ובריאות

Marco Sanchez/UCSF

 

כשקראתי על פטירתה של ד"ר ננסי אדלר, פסיכולוגית רפואית שעבודתה הייתה מכרעת בשינוי ההבנה של הקשר בין מצב סוציו-אקונומי לבריאות, חשבתי על כך שהרפואה המודרנית מאפשרת לנו לחיות זמן רב יותר ובצורה בריאה יותר. וכמה עוד אנחנו צריכים ללמוד כדי שהחיים הארוכים והבריאים יהיו מותאמים לכולם, בלי כל קשר למקום מגורים ומקום מוצא.

קשה להאמין שרק לפני כ- 30 שנה, הקשר בין המעמד החברתי לתוחלת החיים היה כמעט לא ידוע. ד"ר אדלר היתה מהראשונים שחשפו את מה שהיום מובן מאליו: שתוחלת החיים נקבעת יותר לפי קוד המיקוד מאשר הקוד הגנטי. למרות שזה מעודד שחוסר השוויון הבולט הזה אכן נמצא על סדר היום, זו עדיין עובדה שצריכה לגרום לכולנו מחשבה.

גם בישראל, בעלת מערכת הבריאות הציבורית החזקה, אי השוויון בולט. החל ממחסור חמור במיטות אונקולוגיות ועד לתוצאות בריאותיות גרועות יותר בקהילות שנמצאות בפריפריה, אי שוויון וחסרונות נותרו אחד האתגרים הגדולים ביותר שלנו בתחום הבריאות.

אחת התרומות הגדולות ביותר של ד"ר אדלר היתה יצירת "סולם מקארתור." כלי זה נותן אינדיקציה מוקדמת אמינה על החמרה בבריאות ומחלה בשלביה המוקדמים. הכלי הוא השאלה כיצד אדם תופס את הכנסתו, השכלתו ומעמדו הסוציו-אקונומי בסולם בן 10 שלבים, הכלי הוכיח שתפיסת הסטטוס העצמי היא סמן משמעותי לתוחלת החיים. בדו"ח משנת 2007 עבור קרן מקארתור, היא כתבה, "מקרי מוות בטרם עת קורים פי שניים יותר עבור אמריקאים בעלי הכנסה בינונית מאשר עבור אלה שנמצאים בראש סולם ההכנסות, ופי שלוש יותר עבור אלה שנמצאים בתחתית מאשר אלו שבפסגה."

העבודה שלנו בלימונדה ישראל מוכיחה שהממצאים שלה נכונים גם היום. זו הסיבה שיצרנו את התוכנית "להעצים את הפריפריה." כיום, בצל המלחמה המתמשכת בצפון ובדרום של ישראל, הצרכים באזורי הפריפריה הם הרבה יותר חריפים. התקווה שלנו היא שאולי יום אחד העבודה שלנו תוכל לעזור לעצב מדיניות שתהפוך את המגמות הללו ולהשפיע על תוחלת החיים ואיכות החיים לטובה.

"המענק היה כמו חמצן מציל חיים שאפשר לנו לחיות בתקופה כה קשה בכבוד. בלי צורך לבקש ולסמוך על נדבות. נוכל להרים ראש גבוה, לטפל בילדים שלנו, לרפא ולחלום על עתיד טוב יותר". – ל', מאיזור הצפון קיבלה מענק לימונדה ישראל 

נוחי בשלום על משכבך ד"ר אדלר. המורשת שלך נשארת השראה.